מחיר הפספוס של ימים בודדים
התשואה של שוקי המניות מתרכזת במספר קטן מאוד של ימים חזקים, שמגיעים בדרך כלל בסמוך מאוד לימי הירידות הגדולות. מי שיוצא אחרי נפילה כדי ״לחכות שיירגע״ מפספס לרוב את ימי התיקון החדים, וגם אם יחזור מאוחר יותר — התשואה המצטברת שלו תיפגע משמעותית.
לכן פרדוקס: דווקא הניסיון להימנע מהתנודתיות הוא זה שגובה את המחיר הגדול ביותר לאורך שנים.
למה זה קשה גם למקצוענים
מחירי הנכסים מגלמים כבר את המידע הציבורי הקיים. כדי לתזמן צריך לדעת משהו שהשוק עוד לא תמחר, ואז גם לצדוק לגבי מועד התגובה שלו. סקירות ארוכות טווח מראות שרוב הקרנות המנוהלות אקטיבית אינן מכות את המדד שלהן לאורך עשור ומעלה, אחרי עלויות.
נוסיף לזה עלויות עסקה ומיסוי בכל מימוש, וייצא שגם תזמון שהצליח בקירוב מייצר לעיתים תשואה נטו נמוכה מהחזקה פשוטה.
מה כן עובד
שלושה דברים ניתנים לשליטה ומשפיעים יותר מכל ניסיון תזמון: שיעור ההפקדה — כמה מהכנסתכם נכנס לחיסכון; העלויות — דמי ניהול נמוכים הם תשואה ודאית; ואיזון תקופתי — החזרת התיק ליעד שנקבע, שממילא מייצר קנייה בזול ומכירה ביוקר באופן ממושמע.
ולצידם התאמת רמת הסיכון לאופק הזמן: כסף שנדרש בטווח קצר לא צריך להיות חשוף לתנודתיות גבוהה, ואז ממילא אין צורך לנחש מתי תגיע הירידה הבאה.
השורה התחתונה
- תזמון דורש שתי החלטות נכונות — יציאה וכניסה — וזה נדיר
- פספוס של מספר ימי עלייה בודדים פוגע קשות בתשואה המצטברת
- דמי ניהול נמוכים הם ״תשואה״ ודאית, בניגוד לתחזיות
- איזון תקופתי מובנה עדיף על ניחוש כיוון השוק
האמור לעיל הוא מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ או שיווק פנסיוני, ואינו תחליף לבדיקה אישית של נתוניכם.